תקציר:

תמרה רק רצתה לגונן בכל כוחה

על בנות בלי בית.

לא היה מי שלחש לה באוזן

שהיא רואה בהן בסך הכול,

בבואה.

לא היה מי שגם יוכל לשער,

שההגנות יקרסו בקול רעש,

ימיטו אסון,

ישאירו אותה חסרת אונים

וללא כלי בודד להתמודד.

מפתח אפס שהושט לה,

אבחון גרפולוגי מפליל שלא נקרא

ופיטורים שפגעו בציפור הנפש –

יובילו אותה לבסוף אל שביל אחר.

העצים שבצידו שוב לא יְיָרְאוּ.

כי אם בין סבך העלים,

ניתן יהיה לשאת עיניים מאמינות

ומבקשות אל השמיים.

שוב יהיה לה כוח ומפתח

גם לעקשן שבשערים.

שוב – אומץ לכתוב את הסיפור מחדש.

מפתח אפס מצטרף אל קודמיו – סורג של סחלבים, אל תדפדפו הלאה, מכחול ללא צבע ומישהו הוריד את המפסק.